אישה ע(א)ובדת - נשים ושוק העבודה

על מה אנחנו מדברות ומהן המגמות החמות בשוק העבודה, בכל השנה ובעיקר סביב יום האישה?

1. נשים מרוויחות 30% פחות מגברים.

בכל מגזר, בכל תחום. בציבורי ובעסקי, בבריאות ובמשפט. בתחומים שמסורתית נחשבים יותר 'גבריים' אבל גם באלו שמרביתם העובדים בהם הן נשים.

איפה זה מתחיל? כבר בתיכון!

בבית הספר היסודי חלוקת הציונים בין בנות לבנים דומה מאד בתחומי המדעים והמתמטיקה. אך בתיכון נוצר פיצול. אחוזי הבנים במקצועות המדעיים ומתמטיים, שהם הבסיס לתפקידי עם פוטנציאל הפרנסה גבוה יותר, גבוה משמעותית משל בנות.

בהמשך, בשירות הצבאי, במקצועות הטכנולוגיים, נראה אחוזים נמוכים בהרבה של נשים בתפקידים בכירים ביחידות הטכנולוגיות המבוקשות גם בשוק העבודה האזרחי.

משם לאוניברסיטה, לשוק העבודה, למגזר הציבורי ועוד. ברובם ככולם נמצא נשים בתפקידים זוטרים בשיעורים גבוהים יחסית, ויותר ויותר גברים ככל שעולים בסולם ההיררכיה.

>> נתונים וממצאים מאירי עיניים בניתוח בכלכליסט

2. יתכן והאפליה מתחילה כבר בראיונות העבודה?

נשים נבחנות בתהליכי הקבלה לעבודה דרך פריזמה שונה מזו של גברים. למרות שהחוק לשיווין הזדמנויות בעבודה אוסר על כך, נשים יישאלו בתהליכי הריאיון שאלות העוסקות בחייהם האישיים, הרבה יותר מגברים מתוך הנחה שהאחריות למשפחה, לילדים ולבית היא באחריותן הבלעדית.

אם רק התחתנת, את נשאלת מתי את מתכננת ילדים? אם יש לך ילד קטן – מתי השני?, אם יש לך שניים – מי מטפלת בהם כשהם חולים.

הגדילו לעשות בשירות התעסוקה כשבמצגת הכנה לראיונות עבודה, בפרק השאלות המאתגרות, ניסחו את השאלות באופן הזה: "אתה שולט באקסל?" ו"אתה מאוד צעיר, תתמודד עם האחריות?" הופיעו במצגת בלשון זכר, בעוד שהשאלה "יש לך ילדים קטנים, את חושבת שתסתדרי"? נכתבה בלשון נקבה.

>> תראו בכתבה הזאת ב-דה מרקר.

3. ואיך השפיעה הקורונה על נשים בשוק העבודה?

כמו שחשבתן, הסיגה אותנו שנים על שנים אחורה. בתקופה בה כולנו התכנסנו הביתה, הילדים, העבודה, המשרד וכל הפעילות המשפחתית הועברה לתוך הבית, מרבית הנטל על המשך תפקוד הבית והמשפחה לצד הדרישות מהעבידה הוטלה על הנשים. לא פלא ש-70% מהמובטלים בעקבות משבר הקורונה, הן מובטלות.

>> תראו פה מה יש להדר לוי לומר על זה.

4. בסוף, בסוף מי מאפשר(ת) לשוק העבודה לשגשג ולפרוח?

שוק העבודה השקוף – השוק שהמדדים השונים של הפריון, התל"ג, אחוזי האבטלה ורמות השכר לא מתעניינים בו. אך זה השוק שמחצית האוכלוסייה עסוקה בו כמעט מחצית מהזמן (וגם היא עצמה שוכחת לספור אותו) – הטיפול בבית, בילדים, באחריות לכך שכל המערך הזה יפעל לצד הקריירה והעבודה.

נמצא שאישה בעולם המערבי מבלה בין 3 ל-6 שעות ביום בעבודה לא משולמת. בהשוואה ל-30 דקות עד שעתיים לגבר. מה שכבר זכה לביטוי "קנס האימהוּת" והוא מדד הניתן לחישוב. בישראל הקנס עומד על ב־9 אחוזים ירידה בשכר לאמא עם לילד אחד וקרוב ל-30 אחוזים ולאמא עם 3 ילדים.

>> כל המידע ועוד אמירות נוספות ומאירות עיניים במאמר של מיה טבת דיין

לסיכום, אז למי שתהה ותהתה מדוע צריך את יום האישה? כדי שהנתונים האלו יועלו לסדר היום.

ולסיכום נוסף, הכל פה בשיר הזה, של איריס אליה כהן, שכל מילה אחריו מיותרת.

אִמָּא / איריס אליה כהן

אִמָּא הָיְתָה מַשְׁכִּימָה, מְעַרְסֶלֶת, מַחֲלִיפָה, מְחַתֶלֶת, רוֹחֶצֶת, שׁוֹטֶפֶת, חוֹפֶפֶת, מְיַבֶּשֶׁת, מְקַרְצֶפֶת, מְגַהֶצֶת, מְקַפֶּלֶת, אוֹפָה, מְבַשֶּׁלֶת, מְקַלֶּפֶת, קוֹטֶפֶת, מְאֲדָה, מַרְתִּיחָה, מַמְלִיחָה, מַמְתִּיקָה, מְמַיֶּנֶת, פּוֹלָה, קוֹצֶצֶת, צוֹלָה, וְשׁוּב מְנַקָּה (כַּמּוּבָן) בֵּין לְבֵין מֵינִיקָה (עַד גִּיל שְׁנָתַיִם) יוֹרֶדֶת, עוֹלָה, אַצָּה, הוֹלֶכֶת, רָצָה, חוֹזֶרֶת, לֹא נָחָה רֶגַע. לֹא יוֹשֶׁבֶת, כָּל הַיּוֹם עַל הָרַגְלַיִם. כָּל הַיּוֹם עוֹמֶדֶת וּבְכָל זֹאת כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה הַהוֹרִים שֶׁלָּךְ עוֹשִׂים, הָיִיתִי עוֹנָה: אַבָּא קַבְּלָן, וְאִמָּא לֹא עוֹבֶדֶת.